<h1>הרוקח סימן שע"ז</h1>
<h2>דף נה:</h2>
שאל הר"ר אלעזר בר שמואל מוורנא גלגל המגלגל במי נהר ובגלגל קבועים כלים קטנים נקובים בכונס משקה וכשהגלגל מתגלגל כגלגל ריחים מתמלאים הכלים קטנים ושופכים במרזב שאינו עשוי' לקבל' ויורדים המים לבנין לבנים המחוברים לקרקע והולכים המים בסילונות בתוך עובי חומת המרחץ של אבנים וכלי אבן גדולה עומדת במרחץ ומקבלת אותם המים העולים ויוצאי' מסילונות שהיה באבן שהיו יכולין לרחוץ ג' בני אדם שהיה נקוב' גדול' אם יכולין לטבול באותו אבן או לא. נראה לי אלעזר הקטן לפר' ההלכו' תחל' ומשם תצא תורה בתוספ' דמקוואות בפ' ד' מים העולים מן הנהר באנטיליא פוסלין את המקוה פי' אנטיליא הוא כלי אנטיל חזקת הבתים ובויקר' רבא בפרשת אשרי משכיל אל דל בר קפרא אמר העולם הזה דומה לגלגל אנטילי' דמתמל' מתרוקן ומתמלא, פירו' גלגל שמשימין הבנאים על הבנין כשהבנין גבוה ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשין למטה וקושרין בשני ראשין שני כלים ושני אנטילים מלא עולה והריקן מתרוקן ויורד וחוזרין חלילה וכן בני העולם אחד עולה ואחד יורד, כך מים העולים באנטיליא פוסלין את המקוה מפני שהן מים שאובין. ותניא קסתכלין המחליק מים בכרכים אם היה נקוב כשפופר' הנוד אין פוסל את המקוה ואם לאו פוסל את המקוה. ותני' היוצא לתלמי ומן תלמי לבריכ' ראשונה הרי אלו פסולים מפני שהן נשאבין פי' תלמי הוא כלי כיצד עושה נוקבו מעט פי' לבטלו מתורת כלי. ירושלמי דאמר בפרק אמר להם הממונה בן קטין עשה שנים עשר דדים לכיור שלא היו בו אלא שנים אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהו מימיו פוסלין בלינ' ונעשו דדים זה על גב זה ביום מרוב' של תמיד העליון משום כלי פתוח ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלים אמר ר' יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי השוורים פתוחים כרימונים ר' שמעון בן ברסנא בשם ר' הא הים בית הטבילה לכהנים היה והיה לרחיצה לכהנים ולאו כלי הוא כדרבי יהושע בן לוי אמת המים מושכין מעיטם והיו רגלי השורים פתוחים כרימונים נמצ' אם לא היו פתוחים כרימונים לבטל תורת כלי כמוציא רימון לא היתה טבילה מועלת. וכשהמים עולים דרך סילונות למרחץ ונופלים בכלי אבן גדולה כקוב' הוה לי' מים שאובין ואין טובלין בהן, ששאיב' פוסל בכלים אפי' לא מקבלי טומאה כמו כלי גללים כלי אבנים שאין להם טומאה אפי' מדברי סופרים פוסלין את המקוה משום שאיב' כדאמר בפרק א' דשבת (ט"ז ע"ב) גבי שמונה עשר דבר דתנן המניח כלים תחת הצינור ובריש מסכת מקוואות בפרק ד' אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים ואפילו כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה פוסלין את המקוה משום שאיב'. וכן נמי כלי המחזיק אפי' כמה מקוואות וכן כלי מתכות אפי' מחזיקו' יותר מכורים יש תורת כלי עליהם דדוקא כלי עץ דאיתקש לשק אבל שאר כלים אפילו גדולים מקבלים טומאה כדאמר בשבת בפרק רבי עקיבא (דף פ"ג) ובמנחות בפרק שתי הלחם (צ"ו ע"ב) ובשילהי חגיגה גבי שולחן, דהא ים שעשה שלמה של מתכות נחושת היה ומקשי בירושלמי דיומא ולאו כלי היה והוצרך לתרץ פתוחים כרמונים היו וביטלו מתורת כלי רימון יותר מב' אצבעות חוזרו' למקומן ולא היה הים משוקע במים על כן שהיה נראה כלי הוצרך לנקב רגליהם כרימון אבל דבר המשוקע במים כגון ספינה או כלי צריך לנוקבו כשפופרת הנוד כדתנן בפרק ו' דמקוואות השיד' והתיב' שבים אין מטבילין בהן אלא אם כן הוו כשפופרת הנוד. כל כלי שעשוי לקבלה פוסל. בפרק ד' דמקוואות המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז פי' שפה פוסל את המקוה ואם לאו אינ' פוסל' ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה ומייתי לה בפרק המוכר את הבית (דף ס"ה), יש לפרש צינור שעשוי לקבל' שמוקף מג' רוחות אבל אם נפרץ משני צדדין כשר דדמי להא דפרק ד' דמקוואות סילון שהוא צר מיכן ומיכן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבל' ותו תנן התם החוטט בצינור לקבל צרורות היו צרורות מתחלחלין לתוכו פוסלין את המקוה ירד לתוכו עפר ונכבש כשר פי' שנתחזק העפר במים כמו במסיל' כבוש' כשר הצנור ואינו פוסל. בתורת כהנים בפרק מקוה אילו נאמר מקו' מים יהי' טהור יכול אפילו מילא בכתף ועשה מקוה בתחל' יהיה טהור ת"ל מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בה תפיסת ידי אדם יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ת"ל בור אי בור יכול אף בור בספינה יהא טהור תלמוד לומר מעין מה מעין שעיקרו בקרקע אף כל, הרי אם מילא בכתפו ועשה מקוה לכתחיל' דפוסל את המקוה. ובתוספת' דמס' מקוואות בפרק ב' מקוה שהניחו ריקם ובא ומצאו מלא טהור מפני שהוא ספק מים שאובים למקוה. ואי כולו שאוב דאורייתא והיכי מכשירים ספיקא דאורייתא, והכא בכולו שאוב קמיירי מדקתני שהניחו ריקם ולא קתני שהניחו חסר, אלא מדרבנן כולו שאוב פסול ובב"ב בפרק המוכר את הבית (דף ס"ו) שאני שאיב' דרבנן. ובפרק א' דפסחים אמרינן משקה בית מטבחים בכלים טמאים בקרקע טהורים כי איכא רביעי' להטביל בהן מחטים וצינורות, וסתם משק' בית מטבחיא שאובין הן וכמו אם הם רביעית כשירין להטביל בקרקע מחטין כך אם הם מ' סאה כשר בקרקע מן התורה אך מדרבנן פסולין. וג' לוגין מים שאובין גזרו אטו כלים דפסילי בטבילה, וג' לוגין שנפלו במקוה חסר קיימא לן בפרק א' דתמורה (דף י"ב) כיוסף בן הונא בשנים ובשלשה כלים פוסלין בד' וה' אין פוסלין את המקוה דסתם לן תנא בפרק א' דתמורה כוותיה ואין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון הכלים כדאמרינן בגמ'. וקי"ל מקוה שהשאיב' במשיכ' כשר בפרק א' דתמורה כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן שאיב' שהמשיכ' כולה טהורה היינו בקרקע המשיכ' בארץ להבלע נתבטלו אגב קרקע וכשנמשכו לגומא נעשות כאלו באות מלחלוחי' הקרקע אבל לא על גבי רצפת אבנים ודפין לא נתבטל' תורת השאיב' וקי"ל משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי בגיטין ובפרק הבא על יבמתו ואיהו קאמר בפ' א' דתמור' בסופו רבי אליעזר בן יעקב אומר מטהרת ברביי' ובהמשכה הא קי"ל בפ' א' דעדיות ובפ' א' דשבת ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אם חסר' מארבעים סאין אבל שלם אינו פוסל. בפרק ב' דמקוואות מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט ר' יהושע אומר מטבילין במים ובטיט באיזה טיט אמרו שהקנה יורד בו מאליו ואם היו בו מים על גביו טובל במים ולא בטיט ובפרק ב' דזבחים משמע טיט שאין פרה שוח' לשתות ממנו אף למקוה פסול'. על כן אין לאשה לטבול במי אגמים שלא תכניס רגליה בטיט ואם הטיט צלול אפילו דבוק בבשר' אם אינה מקפדת אינו חוצץ אבל אם מקפדת חוצץ אף במיעוט כרבי יצחק שגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד, והא דתני' הדם והדיו והחלב יבש חוצצין פי' מפני שמקפיד וכן איתא בתוספתא הדם והדיו והחלב ושרף תותי' ושקמ' ותאנה לחים אין חוצצין ושאר כל השרפים אפילו לחים חוצצין דקפדי אינשי ובזבחים בפרק כל הפסולים (דף ל"ה) שבח לבני אהרן לח אינו חוצץ שאין מקפידין, וכן במיעוט שערו המקפיד כדאי' בפרק במה אשה (דף נ"ז). והא דאמרינן בפ' בת' דנדה (דף ס"ז) אשה לא תטבול בנמל, הטעם משום דבעית' מבושת בני הספינות ולא טבלה שפיר. והיינו דאמר עלה במס' נדה אבוה דשמואל עביד לבנתי' מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי, לפי שהיו טובלות בנמל עשה מחיצות של מפצי לצניעות שלא יראו אותן בני הספינות ויבעתו מבושתם ולא יטבלו כראוי. ומקוואות ביומי ניסן בפ' בתרא דבכורות ובשבת בפרק במה אשה (דף ס"ה) סבר לה כרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת שמא ירבו נוטפים על הזוחלים והוו ליה שאובים ונפסלו לטבול בהם דרך זחיל' ונפסלו שאובין בכל ענין ותנן הנוטפין כמקוה דדינו באשבורן, ולא קיימא לן הכי אלא כשמואל דאמר בבכורות ובשבת (דף ס"ה) נהרא מכיפיה מיברך מסלעו בלא ריבוי ובבכורות משמע לחכמים פרת שמימיו פרין ורבין ובשלהי פ' סדר תענית (דף כ"ה) אין לך טפה שיורד מלמעלה שאין שני טפיים עולה למעלה כנגדו ואז סילוני נהרות עולין מהן לנהרות קטנות יש לחוש לרביית נוטפין כדמשמע במס' פרה המים המכזבין פסולין. בפרק בתרא דנדה (דף ס"ז) ובפרק במה אשה (דף ס"ה) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן, הוא כל ימות הקיץ שהשלג יורד על ההרים הגבוהים כמו בפרק א' דתענית תלג' לטורי לא והנהרות יגדלו על ידי מטר שבימות החורף כי אם מחמת עיטור שלגים בקיץ כמו והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר, שמא ירבו נוטפים על הזוחלים וירבו עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול לילך מתחלתו, פי' התוספת שנתרחב אינו ממימי המעין אלא ממי המקו' שריב' על המעין ואינו יוצא מדרך תהלוכו ואינן מתערבין כמו בבראשית רבה ואל תתמ' שהרי הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערבין, הלכך מקום הלוך המעין מתחילה מטהר בזוחלין כדין מעין אבל מה שנתרחב הם מי מקוה ואינו מטהר אלא באשבורן, וגם שמואל חושש לרביית נוטפין ולא יוכלו להגיע לאמצעיתו מקום שהלוך הנהר מטהר דרך זחיל' אבל מה שנתרחב מחמת רביית נוטפין אינו מטהר אלא באשבורן.
וכלים הקבועים בגלגל הא דתני' העולים באנטוכיא פוסלין את המקו' כמו בויקר' רבה בסופ' רמי כגילגלא דאנטילי' מתרוקן ומתמל' ומתרוקן ומתמלא והא דאמרינן בשחיטת חולין בפרק כל הבשר (ק"ז ע"א) אמר רבא האי ארית' דדלאי אין מטבילין בה את הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא ואי מקריב לגבי דוול' דקאתי מכח דגברא נוטלין הימנה לידים ואי בזיע דוולא בכונס משק' מילף לייפי ומטבילין בה את הידים דווקא ידים אבל כלים לא, קשה לי מן התוספ' בפרק א' דמקואות כל מקום שאדם טובל בהן ידים וכלים טובלין בהן אין אדם טובל בהן ידים וכלים אין טובלין בהן. על כן נראה לי הא דאמר רבא אי בזיע דוולא בכונס משקה מטבילין בה את הידים הוא הדין לכל טבילה, והא דקאמר מילף לייפי ליה לומר שאפילו אין בארית' שיעור מקוה מנהר משלימין לפי שהן מחוברין לנהר אף על גב דאין נצוק חיבור היכא שתמיד עולים המים חיבור וכן מים העולים מן הנהר על ידי הדלי ויורדים לאריתא מילף לייפי, וכיון דבזיע דוולא בכונס משקה בטל ליה מתורת כלי ואינו פוסל את המקוה והמים שבתוך הדלי כשרים להטביל בהם כי אין צורך כאן נקב גדול כשיעור עירוב מקואות לפי שהמים צפין על שפת הדלי מיכן ומיכן והיינו חיבור כיון דבזיע דוולא. והכי תנן בפרק ח' מחט שנתונה על מעלות והיה מוליך ומביא כיון שעבר גל טהור' אעפ"י שהמים מגיעים שם על ידי קטפרס שהרי כשנחי' אינם מגיעים. וקבלתי ממורי רבינו יצחק שהשאיב' כולה כשירה וכן פיר' מפיו בפרק המוכר את הבית גבי צינור, וראי' מפסחים ומים נמי לא אמרו אלא ברביעית דחזו להטביל בהן מחטין. וגם מקוה שהניחו ריקם ומלאו ומצאו מלא כשר שספק מים שאובין למקוה כשר, ודרש' דתורת כהנים יכול מילא כתיפו אסמכת' הוא. על כן אני אומר המים העולים מן הנהר בכלים קטנים על ידי גלגול ונקובים בכונס משקה ובאים למרחץ במרזב שאינו עשוי לקבלה ויורד לבנין לבנים או אבנים במחובר לקרקע הרי הם מחוברים וכשרים לפי ראות עיני, עד כאן דברי הרב.
הנני הקטן משיב על דברי הרב דתנן בפרק ו' דמקואות השידה והתיב' שבים אין מטבילין בהן אלא אם כן היו נקובים כשפופרת הנוד, והיינו טעמא במקוה בפרק ה' העבירן על גבי כלים או על גבי ספסל רבי יהודה אומר הרי היא כמות שהיה רבי יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל פי' אף על גב שמחובר למעין פסולין ופירש בערוך בערך ספסל אינו טובל על גבי ספסל שהוא בתוך המעין שיהא כאלו לא טבל הכלי זהו כמו העבירו על גבי בריכה והפסיק המעין ונשארו המים של בריכה הרי הוא כמקוה אם יש שם מ' סאה מטבילין בהן אבל העבירו על גבי כלים פירוש שהם נקובים או על גבי ספסל רבי יוסי אומר הרי היא כמקוה לטהר באשבורן ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל, ותניא מעין היורד לכלים ומן הכלים לבריכה ראשונים פסולים שהן שאובין. ובריש פרק ה' דמקואות מעין שהעבירו על גבי השוקת פסול פירש השוקת שהוא כלי, ובפרק א' דיבמות (דף ט"ו) מעשה בשוקת בירושלים והיתה נקובה כשפופרת הנוד ופירש"י אבן חלולה וקבועה מעיקרא וצינור מים מקלח לתוכה ולא היתה מחזקת מ' סאה אבל מי צינור דהוי חיבור משלימין למ' סאה נעשין על גבה טהרות ומטבילין לתוכה שחקקה ולבסוף קבעה, ותניא קסטלון המקלח מים בכרכים אם היה כשפופרת הנוד אינו פוסל את המקוה פירוש שנקוב בתחתיתו כשפופרת הנוד שאין המים מתערבין בו אין כאן שאיבה ואינו פוסל ואם שאין הנקב גדול כל כך שמתעכבין בו קצת הוי שאיבה ופוסל. והא דאמרינן במס' מקואות בפרק ב' הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן מן המים המים שבתוכן שאובין משמע אם הם שקועים אינן שאובין מאחר שהמים צפין עליהם, וכן גבי גיסתר' נמי אם היו צפין על גביו כל שהוא טהורין. בתוספ' קומקמוס שהוא מלא כלים והשיקן למקוה אפי' כל שהוא פי' נקב כל שהוא כלים שבתוכו טהורין מטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד שקומקמוס שלם בלי נקב מלמטה לא עלתה לו טבילה למה שבתוכו אלא אם יש בפיו כשפופרת הנוד, וכן נקב שבדופן המפסיק בין המקוואות צריך כשפופרת הנוד אבל אם מים צפין על גביהן אין צריך רק שצפין הוי חיבור, וזה מקוה ששואב מן הכלים קטנים ובין דרך סילונות בכלי אבן מטבילין בתוכן.
